פסק-דין בתיק ת"א 3636-03-08

1.      לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף להם טוען התובע, מר ג'בארין מחמוד פרח (להלן: " התובע ") בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו, במהלך ביצוע עבודות בנייה כקבלן משנה מטעם הנתבעת 1, עבד אלרחים אמיר הנדסה בע"מ (להלן: " הנתבעת 1 "), בפרויקט "פארק המים" ביבנה (להלן: " הפרויקט ").

2.      על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 04/12/04 במהלך עבודתו של התובע יחד עם צוות עובדיו בפרויקט, ביצע התובע מדידות מגובה של כ-4 מטרים על פיגום העשוי ממיטות עץ (קרשים) מסביב לקורה העליונה שמסביב לבריכה. התובע עמד על מיטת הפיגום ובאופן פתאומי נשבר קצה הפיגום וכתוצאה מכך נפל התובע ממיטת הפיגומים שנשברה ארצה ונפגע קשות ברגל שמאל ובחלקי גופו השונים (להלן: " התאונה ").

3.      התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 2 " ו/או " כלל "), אשר ביטחה את הנתבעת 1 במועדים הרלבנטיים לתביעה בביטוח חבות כלפי צד ג' על פי פוליסת ביטוח מס' 450506492,  נגד פארק המים ביבנה (להלן: " הנתבע 3 " ו/או " פארק המים "), אשר יזם את הפרויקט ו/או היה המתכנן ו/או הבעלים של המקום ונגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת 4 " ו/או " הפניקס "), אשר ביטחה את פארק המים בביטוח חבות כלפי צד ג' במועדים הרלוונטיים לתביעה.

4.      כל הנתבעים כפרו בעילה המיוחסת להם והפנו את החיצים לכיוונם של הנתבעים האחרים. הנתבעים 3 ו-4 אף הגישו הודעה לצד ג' נגד הנתבעות 1 ו-2, אשר התגוננו בפני ההודעה.

5.      המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ואישר לתובע תקופת אי כושר בגינה שולמו לו דמי פגיעה, וועדה רפואית של המל"ל קבעה כי החל מיום 01/05/06 נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19%.

6.      בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר ג'בארין מדחת ומטעם הנתבעים 3 ו-4 העיד מר דוד בראש, אשר שימש עד לשנת 2007 כמנכ"ל פארק המים. כמו כן, הוגשה לבקשת הנתבעים 1 ו-2 ובהסכמת יתר הצדדים הודעתו של מר ברק שטורק, מציל בפארק המים.

7.      תחילה אבחן את שאלת חבותם של הנתבעים. במידה ואמצע כי יש להטיל עליהם חבות וככל שיידרש הדבר, אדון בשאלת נזקו של התובע. לעניין זה אציין כי הצדדים הסכימו שלצרכי הגשת תחשיבי נזק תועמד נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 25%.

תמצית טענות התובע :

8.      התובע, יליד 1958, טען כי כתוצאה מהתאונה הוא הובהל באמצעות ניידת מד"א לבית חולים קפלן, שם אובחן בצילום שבר פתוח בשוק שמאל, בוצע לו קיבוע ראשוני על ידי סד והוא אושפז עד ליום 14/12/04 לצורך טיפול ניתוחי. לטענת התובע, הוא סבל משבר מרוסק של עצמות השוק, עם מעורבות משטח מפרקי בקלקנאוס של אותה רגל ובמהלך אשפוזו עבר ניתוח להחדרת מסמר תוך לישדי טרגון 330/13 ושני ברגי נעילה דיסטאליים תחת הרדמה כללית.

9.      התובע טען כי הוא שוחרר מבית חולים קפלן להמשך אשפוז בבית חולים הלל יפה בחדרה, שם אושפז מיום 14/12/04 עד ליום 23/12/04 במהלכם טופל טיפול שמרני ושוחרר עם המלצות של איסור דריכה על הרגל המנותחת, שכיבה עם רגל מורמת, המשך טיפול תרופתי קבוע, משככי כאבים לפי הצורך, מעקב אורטופדי בקופ"ח וקבלת טיפולי פיזיותרפיה.

10.  התובע טען כי בשל כאבים עזים בברך רגל שמאל הוא אושפז שוב בבית חולים הלל יפה ביום 17/07/05 וביום 17/10/05 וכן אושפז שם פעם נוספת מיום 19/09/06 ועד ליום 25/09/06 לצורך ביצוע ניתוח להוצאות מסמר מטיביה וכן בשל כאבים בברך שמאל.

11.   התובע טען כי כתוצאה מהתאונה הוא שהה בתקופת אי כושר עבודה מלא ומוחלט מיום התאונה, 04/12/04, ועד ליום 04/03/05 (סה"כ 91 יום) וכי הוא לא שב לעבודה כלשהי בשל מגבלותיו הרפואיות הקשות.

12.  התובע טען כי עובר לתאונה הוא היה בריא בגופו ובנפשו, אך כתוצאה מהתאונה הוא סבל מכאבים חזקים באזורי הפגיעה, נאלץ להיעדר מעבודתו, להירתם לשרשרת של טיפולים רפואיים ואשפוזים ממושכים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, היה מרותק לביתו, התהלך במשך תקופה ממושכת בעזרת קביים והזדקק לעזרת בני משפחתו לצורך ניידות וביצוע צרכיו היומיומיים, והוציא הוצאות עבור טיפול, נסיעות והוצאות נלוות אחרות. כמו כן, לטענתו, הוא עבד במשך שנים כקבלן משנה לביצוע עבודות בניה בכל רחבי הארץ והכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על סך של 8,500 ש"ח נטו ואילולא התאונה הוא היה ממשיך בעבודתו ומשביח את הכנסתו לכדי הכנסה חודשית נטו המסתכמת בסך של כ-20,000 ש"ח לחודש ואף יותר.

13.  התובע טען כי ועדה רפואית של המל"ל וכן ועדת עררים שלו קבעו לו נכויות רפואית כדלקמן:

04/12/04 - 04/03/05 נכות זמנית בשיעור של 100%.

01/03/05 - 31/05/05 נכות זמנית בשיעור של 75%.

01/06/05 - 30/09/05 נכות זמנית בשיעור של 50%.

01/10/05 - 28/02/06 נכות זמנית בשיעור של 50%.

01/03/06 - 30/04/06 נכות זמנית בשיעור של 30%.